פסק-דין בתיק ת"א 4335/02

תביעת חברה העוסקת בפרסום חוצות, הינה בעלת זיכיון הפרסום הבלעדי, בשדות התעופה ומעברי הגבול שבשליטת רשות שדות התעופה שבין 1.4.98 ועד 31.12.00. לנתבעת זיכיון מהרשות להפעיל חנויות פטורות ממכס. האם הפרה הנתבעת את זכויות התובעת בפרסום בשטחים שלא היו מותרים לפרסום על פי מערכת ההסכמים? האם החוזה בין התובעת לרש"ת מחייב את הנתבעת? אלה השאלות המרכזיות העולות בתובענה שלפני, בה מבוקש לחייב את הנתבעת בתשלום בדמי הפירסום בהתאם לשטחים שנוצלו על ידה לפרסום.

גירסת התובעת

1.         ביום 1.4.98 נכנסה התובעת בנעליה של חברת נור שירותי פרסומת בע"מ (להלן: "נור"), והוסב אליה הסכם ניצול פוטנציאל הפירסום באמצעות שלטי חוצות, מדיה אחרת וסוגי פירסומים שונים (להלן: "מתקני הפירסום") בשדות התעופה ומעברי הגבול באחריות רשות שדות התעופה על פי דין (להלן: " רש"ת או הרשות") (להלן: "הסכם ההרשאה לפירסום").

הסכם ההרשאה לפירסום והסכם ההסבה הינו מיום 1.4.98. הסכם ההרשאה לפירסום הוארך עד ליום 31.12.00 והתובעת פעלה מכוחו לפרסום על מתקני פירסום, בין היתר,  בנמל התעופה בן גוריון (להלן: " נתב"ג").

בסעיף 37 להסכם ההרשאה לפירסום נקבע כי: "למפעיל תהא בלעדיות במתן השירות...". מכוח סעיף זה היתה התובעת הגורם היחידי אשר ניתן היה לפרסם באמצעותו בשדות התעופה ומעברי הגבול אשר באחריות רש"ת על פי דין.

מתן שירותי הפרסום ניתן על ידי התובעת למפרסמים ישירות וכן לחברות פירסום עבור לקוחות ספציפיים. שירותי הפירסום ניתנו על גבי הסכם מובנה אותו אישרה רש"ת ובאישורה המוקדם לכל חוזה וחוזה. רק לחברות פירסום אישרה רש"ת לפרסם לקוחות, ולא הותר למפרסם לפעול כצינור פירסום עבור מפרסם אחר.

רש"ת קבעה מחירון פירסומים של מתקני הפירסום, בהתאם למיקום שלטי החוצות ואמצעי הפירסום האחרים וגודל השלטים, ועל התובעת היה למכור את מתקני הפירסום במחירי המחירון, אלא אם כן קיבלה אישורים מרש"ת לכרות חוזים פרטניים במחירים אחרים.

2.         לאחר שנסתיים זכיונה של התובעת על פי הסכם ההרשאה לפירסום, פנתה התובעת לרש"ת על פי חוק חופש המידע, התשנ"ט-1999, וקיבלה את ההסכמים בין רש"ת ובין כל אחת מן הנתבעות (המקוריות - לפני תיקון כתב התביעה) תוך מחיקת פרטים מסחריים מן החוזים.

מן ההסכם בין הנתבעת לבין רש"ת עולה, כי הנתבעת לא יכולה היתה להציב בחנויותיה מתקני הפירסום הפונים כלפי חוץ, או שלטים בויטרינות או בחזית החנות עם פירסומי מוצרים, מבלי שתבצע פירסום זה באמצעות התובעת ותשלם עבור מחירי הפירסום על פי מחירון רש"ת (להלן: "הפרסומים הפיראטיים"). הגבלה זאת חלה בנוסף לאיסור על פי הסכם ההרשאה לפירסום והסכמי הפירסום הפרטניים בין התובעת והנתבעת, האוסרים על הנתבעת לשכור מהתובעת שירותי פירסום על גבי שלטי חוצות ולהשכיר אותם לצדדי ג', כאילו היו הנתבעות חברות פירסום (להלן: " ההשכרות הבלתי חוקיות").

3.         בעקבות גילוי זה, פנתה התובעת לנתבעת ביום 19.2.02 ודרשה כי ישולם לה עבור הפירסומים הפיראטיים וההשכרות הבלתי חוקיות, וכן תגלה לתובעת את חשבונותיה. הנתבעת דחתה את דרישות התובעת מבלי להעלות נימוק כל שהוא להצדקת התנהגותה.

מכאן, טוענת התובעת כי הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבונה, ועל כן עליה להשיב לתובעת את כל התשלומים שהיה עליה לשלם אילו היו פועלת כדין.

הנתבעת הפרה הסכם לטובת צד ג', היא התובעת, בו התחייבה שלא לפרסם על מתקני פירסום אלא באמצעות התובעת בלבד ולאחר שהפרה הפרה יסודית התחייבות זאת.

הנתבעת גזלה את נכסי התובעת ואת זכותה הבלעדית לפירסום בשטחים באחריות רש"ת.

הנתבעת פעלו בתחרות בלתי הוגנת תוך פגיעה בנכסי התובעת. הנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שפגעה בזכויות קניין חוקתיות של התובעת. הנתבעת פעלה ברשלנות במעשה ו/או במחדל בכך שפעלה, בין היתר, כדלקמן:

הנתבעת פירסמה על מתקני הפירסום פירסומים פיראטיים.

הנתבעת פגעה בזכויות בלעדיות של התובעת.

הנתבעת הטעתה את התובעת לחשוב, כי היא פועלת על פי זכויות שהוקנו לה על ידי רש"ת.

הנתבעת יצרה מצגי שווא רשלניים, ופעלה תוך הטעיית התובעת בדבר זכויותיה ובדבר התחייבויותיה כלפי התובעת.

הנתבעת פעלה בחוסר תום לב.